|
איך נלחמים בטרור שסביבנו.
(המאמר נכתב לפני מבצע עופרת יצוקה)
בדורנו יש לבחון את דרכי המאבק מול ארגוני הטרור ותומכיהם ברחבי העולם. הצד השווה לכולם הוא רצונם הגלוי לגרשנו מארצנו ולחסל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית. שאיפתו של העם היהודי לשלום ברורה וידועה ברחבי העולם, כל הדיונים שנעשו עם חלק מהמנהיגים הערבים, שמרו על העיקרון היסודי של ריבונות יהודית בארץ ישראל.בשנים האחרונות התקיימו שורה של ועידות שלום בינלאומיות, מפגשים ישירים וניסיונות תיווך לאין ספור. לכל אלה הייתה תוצאה אחת בולטת: עליית מדרגה ולעיתים עליית קומה במאבק המזוין הטרוריסטי.כל ויתור או מתנה שישראל נתנה, כמו נסיגות, הקלות ביטחוניות, העסקת עובדים בישראל ושחרור מחבלים, חזר אלינו כבומרנג: מתאבדים, טילים שנורו על ערי ישראל. לא השכלנו להבין שבמזרח התיכון המוסלמי, ככל שהסכמנו לוויתורים התרחק השלום והורע מצבינו.
לאסוננו, אף מנהיג ישראלי לא העז לתת את ההוראה שכולם ציפו לה: "להילחם בטרור ולהשמידו כליל".הפחד מתגובת העולם החופשי שגינה אותנו בכל יום, היה עז .בקרב הציבור רווחה התחושה שראש הממשלה שלנו מסכים בשתיקה לפגיעה במספר אזרחים מצומצם בכל שנה. מין הקרבה למולך הטרור.
מדינת ישראל עמדה בעת ההיא, באחת משעותיה הביטחוניות והקיומיות, הקשות ביותר. חוסר האונים כנגד הטרור, העצים את תחושת מנהיגי הטרור, שניתן להכריע את מדינת ישראל בכוח צבאי ובאמצעות טרור, עד כדי כך שמנהיג אירן שמדינתו נמצאת בשלבים מתקדמים בפיתוח נשק גרעיני, הכריז בגלוי על רצונו להשמיד את מדינת ישראל ,תוך שהוא מתעלם בציניות רבה מדעת הקהל ותגובת המדינות ברחבי העולם. צריך לדעת שאי אפשר להבטיח שלום, אך אפשר להבטיח ביטחון רב יותר. אם נפעל כמו שמדינה ריבונית פועלת , בכוח ובנחישות. מצפות לנו שנים לא קלות ובסיומן, אני מבטיח לכם שהביטחון יהיה רב יותר וכושר ההרתעה של ישראל יהיה גדול כל כך עד שאויבינו יבינו שאותנו לא כדאי לבדוק או לנסות.
שלא כסיסמאות הריקות, איפוק אינו כוח, הוא חולשה .כאשר אויב מכריז עלינו מלחמה, פוגע ביישובים אזרחיים, מתגרה בעזות-מצח בריבונותנו : חייבים לעצור זאת מייד. אם לא נעשה כך, המשמעות תהיה אחת: אנו חלשים ובעולמנו לחלש אין זכות קיום.....
לנגד עינינו מתחולל אחד המחדלים הגדולים ביותר בתולדות עמנו. צבא ההגנה לישראל\' עומד וחורק בשיניו בזעם, ראשו מכוסה וידיו קשורות, אל מול רשות טרוריסטית, המפעילה כנופיות מרצחים ויורה רקטות וטילים על יישובנו תוך שהיא מסתתרת מאחרי גבם של ילדים ונשים. ואנו עומדים חסרי אונים ולא מאפשרים לו לעשות את מה שהוא יודע לעשות היטב,הוא עשה זאת תמיד ובהצלחה רבה, מאז קום המדינה. להגן עלינו ולהרתיע את אויבנו.
"פרשנים באגורה" מסבירים לנו מדוע אי-אפשר לפעול, ואיך צריך להבין את האויב ולמה חשוב שנספוג ולא נגיב, אבל כל אדם בעל חושים בריאים חש ומבין את האבסורד. האם לא לשם כך קמה המדינה היהודית, כדי שנוכל להגן על חיי יהודים; כי כאן המדינה מתנהגת כאילו אלה ימי הכנופיות של תקופת המנדט. אנו עסוקים כל הזמן במגננה. מעמידים שוטר בכל פינה ומאבטח בכל מסעדה. בונים גדרות ומקימים חומות. אבל תמיד יימצא סדק בלתי מאובטח. תמיד תיחפר המנהרה שתעקוף את הגדרות.
אי אפשר לנצח טרור על ידי אבטחה. אפשר לנצחו רק על ידי מלחמת חורמה,מלחמה "ממזרית" שבה גורמים לאויב להבין, שהמחיר הכלכלי והמדיני שישלם על הטרור, יהיה נורא כל כך מבחינתו עד שמוטב לו לוותר על הרעיון. וצה"ל יודע לעשות זאת היטב אם רק נאפשר לו. באיוולתנו איבדנו את הדבר החשוב ביותר במערכה צבאית.......את יכולת ההכרעה,
כאשר אויב מכריז עלינו מלחמה, חובה להכותו שוק על ירך, להביאו לידי כניעה ולנצחו. לא תוכל לנצח במלחמה אם אינך מוכן להכות באויב במלוא העוצמה.ראינו זאת במלחמת לבנון השנייה ונראה זאת במלחמה הבאה. אם נסתפק בתגובות מדודות וזהירות תוך התחשבות מופרזת בדעת הקהל העולמית, לא תהיה לאויב סיבה להפסיק את המלחמה. רק מכה קשה ומכאיבה עשויה להרתיעו ,לגרום לו להרים ידיים ולהפסיק לתקוף. אמת פשוטה ובסיסית זו נעלמה מהשיח הציבורי בישראל.
בשמונה שנות המלחמה בטרור שנכפו עלינו הינו עדים למעשי טבח מחרידים שנעשו בבני עמנו,נערים זקנים וטף נטבחו ברחובות הערים, וזה לא קרה בגטאות ובמחנות ההשמדה בגרמניה, אלה כאן בארץ ישראל, במקום שאמור להיות הבטוח ביותר עבורם, במקום המוגן ביותר בעולם ותחת חסותו של הצבא הטוב ביותר בעולם .
העולם כולו ציפה מאיתנו להגיב בתגובה קשה ומכאיבה אך אנו ברפיסותינו אכזבנו אותו ונכנענו לפחדינו הגלותיים, הממשלה בחרה להגיב בתגובות זהירות " ובאחריות" שגרמו לאויב להגיע למסקנה מתבקשת, שהמלחמה נגדינו כדאית ויש להגבירה. שיא האיוולת במלחמתנו היה בנסיגה מגוש קטיף שבה קיבל הטרור את הדלק החשוב ביותר שלו - את תחושת הניצחון וההישג.עם שוחר שלום אנו, עם הרוח והספר, אין איש בישראל שאוהב מלחמות. אבל כדי שלא תהיינה מלחמות, יש צורך להלחם במבקשי נפשנו במלוא הנחישות. עדינות הייתר והפחד מתגובת העולם שיגנה אותנו,גורם לנו לבוסס בדם, ממה אנו פוחדים הרי הוא תמיד מגנה אותנו ולא משנה מה נעשה.הרי היום המצב נעשה קשה יותר ויותר כי היום אויבנו אינם פוחדים מאיתנו יותר
יש פתרון אחד בלבד ואין אחר: להפעיל כוח, הרבה כוח. להכות בעוצמה אדירה, מהממת ומשתקת, במחבלים בטרוריסטים ובכלכלתם, עד שבצד השני יצרחו מרוב כאב.
הבה ונצא גם במקביל במתקפת נגד תקשורתית והסברתית, כשכל יהודי העולם ניצבים לימיננו ומדברים בשפה ברורה אחת בלבד, וללא גמגום והתרפסות נותנים גיבוי מלא לצה"ל.
רק תגובה כזאת תסמן מחדש את הקו האדום שדהה בשנים האחרונות, בקו אדום חדש שאותו האויב לא יעזלחצות.רק תגובה כזאת יכולה לגרום להפסקת שפיכות הדמים ולהחזרתו של כוח ההרתעה שאבד לנו בגלל המדיניות השגויה והמתרפסת של מנהיגנו.
האויב צריך לדעת שפגיעה ביהודים, היא פתיחת תיק שלעולם לא ייסגר ,עד שהפוגע יבוא על עונשו ,כל מי שמעלה בדעתו לעשות זאת צריך לדעת שלעולם לא יזכה למות בשיבה טובה.
|
