|
הבה וננסה לדמיין לנו מסע בזמן ,בארץ ישראל העתידית כפי שהינו רוצים ושואפים שתהיה,כפי שאבותינו חלמו עליה שתהיה,ובתוך מכונת הזמן נבקש לראות את מודל בית הספר כפי שהיינו רוצים שיהיה.
הספר "לגור בארץ הקדושה" הקדים אותנו ונתן לנו תמונה עתידית על בתי הספר,כיצד היינו רוצים שיהיו.
הספר מספק לנו מסע בארץ ישראל העתידית ומתוכו אני מביא חלקים מפרק הביקור בבית הספר
...."הלימודים החלו כל בוקר בשעה שמונה בבוקר במפקד שבו נוגן ההמנון והונפו דגלי ישראל, והסתיימו בשעה חמש אחר הצהריים.שבוע הלימודים התחיל ביום שני בבוקר והסתיים ביום שישי בשעה אחת.
"אם הלימודים מתחילים בשעה שמונה ומסתיימים בשעה חמש, צריך לדאוג לאוכל עבור הילדים" אמרה דנה.
"אמת" ענתה מירב "בשעה עשר בבוקר ניתנו לכול תלמיד, לחמנייה ושקית שוקו או חלב.כל תלמיד נדרש להזמין יום קודם את סוג הלחמנייה והתוספת שבתוכה מתוך רשימה שהועברה בכול כיתה.השאיפה הייתה,שכל תלמיד יזמין לעצמו את הכריך שאהב ואת השתייה שביקש.המבחר היה גדול מאד ולא נוצרה שום שגרה במזון.מבקרים חיצוניים בדקו את איכות המזון והקפידו שיהיה מזין ובריא".
מירב הזמינה אותנו לצאת ולסייר עימה בבית הספר. המקום הראשון שאליו פנינו היה כמובן חדר האוכל. חדר האוכל הגדול הדהים אותנו ביופיו ובניקיונו הרב. עגלות קירור וחימום היו פרושות בשני צדדיו כדי שהתלמידים לא יצטרכו לעמוד בתור. כל תלמיד יכול היה לבחור לעצמו את סוגי הסלט שאהב מתוך מבחר עשיר וטרי שהוכן בו ביום. כמו כן, בשר מסוגי הבשרים ותוספת חמה מסוגים שונים. גם הלחם הטרי שהונח שם, היה עשיר בסיבים תזונתיים. פירות, לפתן או תוספת מתוקה אחרת הוגשו בסיום הארוחה.
כל תלמיד נטל לעצמו מגש ועבר לאורך העגלות ובחר לעצמו את סוג המזון שאהב, לאחר מכן הגיע למחסום, שם נדרש להעביר את כרטיסו המגנטי על מנת שהמוט החוסם יפתח והוא יוכל להתמקם עם המגש מסביב לשולחן שבחר. רק עם העברת כרטיסו יכול היה ספק המזון לקבל את האישור על התשלום שיקבל בסוף החודש.
"רעיון מצוין" אמר אבא "משלמים רק על פי כמות האוכלים, זה מאלץ את ספק המזון להכין אוכל שימשוך את התלמידים להגיע לחדר האוכל ולהעביר את הכרטיס".
"מה קורה עם תלמידים שמגיעים משכבה סוציו-אקונומית שאינה מאפשרת תשלום עבור הארוחה ?" שאלתי.
"הנעלם הגדול ביותר שנשמר בסוד כמוס היה תוכנת המחשב שביצעה מיון נוסף וחשאי. תלמידים, שמצבם הכלכלי היה טוב, חויבו בסוף החודש בסכום סמלי של עשרה שקלים בלבד לכל ארוחה, לעומתם, תלמידים אחרים, שמצבם הכספי היה קשה, לא חויבו כלל. לא המורים ואף לא ספק המזון או כל גורם אחר בבית הספר, לא יכלו לדעת מי יחויב בסוף החודש, רק הורי התלמיד ידעו זאת. הדבר נעשה על מנת שלא להביך את התלמיד ולשמור על העיקרון שכולם שווים. הסוד נשמר בקפדנות רבה תוך איום ברור על הטלת סנקציות חריפות, כנגד מי שינסה להפר סודיות זו".
בסיום הארוחה היה התלמיד אוסף את כל השאריות במגש וניגש למתקן האיסוף. את הצלחת היה מניח במגש מיוחד, את הכוסות במגש אחר ואת הפסולת השליך לפח. את המגש עם הסכו"ם היה מניח בסלסלה גדולה שהועברה ישירות למתקן השטיפה.
את הזיכיון ואספקת הארוחות בחדר האוכל ואת אספקת הכריכים בשעה עשר בבוקר, קיבלו החברות באמצעות מכרזים שנתיים, שפורסמו בכל שנה על ידי משרד החינוך והאוצר בשיתוף נדיר ביותר. התשלום שולם בגין אוכלים בפועל, הדבר גרם לחברות לעשות מאמצי שיווק כבירים כדי לשכנע את התלמידים להגיע לחדר האוכל.
"מה קורה בתום הארוחה ?" שאל אוריאל "קשה לי להאמין שמישהו יכול להתרכז בלימודים אחרי ארוחת הצהריים הזו".
"יפה שאלת" ענתה מירב "התלמידים חוזרים לכיתה לאחר שעה וחצי של הפסקה, לפעילות העשרה, סדנאות משחק, תיאטרון, ניתוח סרטים במעגל סגור והכנת שיעורי הבית וסיכומים שנדרשו לעשות בחלקו הראשון של היום. הרמה וחומר הלימוד אחידים בכול בתי הספר.
|
