אפילוג -מתי יחל השינוי?

הפרק האחרון שבספר

ברצוני לדון עם קוראי היקרים על שמו שלהספר שקראתם זה עתה.

נשאלתי על ידי הקוראים "מדוע קראת לספר, לגור בארץ הקדושה 20xx, מדוע לא נקבת בתאריך מסוים כדי שנדע לאיזה שנים מכוון הספר זה? "

אספר לכם סיפור ששמעתי בילדותי.

בעיירה בפולין, בשכונה מסוימת גרו פרנסי הקהילה היהודית. בראשם עמד רב שהיה בקיא בתורה ובחוכמת העמים. מנהיגותו ועצותיו הנבונות שרתו באמונה רבה את הקהילה היהודית ,חכמתו הגיעה לכל הערים סביב,רבים מהיהודים פנו אליו בבקשת עזרה, תמיכה ויעוץ לעתיד. וכמו בכל מקום היו גם כאלה שפקפקו בחוכמתו. אחד מהם היה שמיל.

שמיל היה נער חכם ונבון, שפקפק רבות בקיום התורה ודגל בהטמעותבגויים. הוא לא האמין שיש איזה סיכוי שעם ישראל ישוב אי פעם לארץ ישראל, הוא השלים עם העובדה שעל קיומו של עם ישראל נגזר להיטמע ולהעלם בתוך הגויים שמסביב, כפי שקרה לעמים העתיקים שחיו בתקופתו.

הוא ניגח את פסקי ההלכה שהוציא הרב. בחוכמתו ידע לשאול קושיות רבות שהטילו ספק רב בדברי הרב.

פעם אחת, במסגרת ויכוח בין תלמידים, כשאחד התלמידים הלל ושיבח את חוכמת הרב, התערב שמיל עם חבריו שיוכל להוכיח לכולם שהרב אינו כל יכול.

הוא המתין לרב בדרכו מבית הכנסת לביתו וציפור קטנה בידיו.

בליבו אמר, הבה וניראה את חוכמת הרב.אני אסתיר את ידי מאחורי גבי ואשאל את הרב מה אני אוחז בידי,אם יגיד ציפור, אשאל אותו, חיה או מתה. אם יגיד חיה, אמעך אותה בידי

ואראה לו אותה מתה. אם יגיד מתה, אראה לו ציפור חיה.

"כבוד הרב, ברצוני לשאול אותך שאלה", אמר כשהוא חוסם את דרכו של הרב,

"שאל בני" השיב הרב, מביט בו בסקרנות.

"אני מחזיק בידי דבר מה, האם יוכל כבודו לגלות מה בידי?" שאל. מסתיר את ידו מאחורי הגב.

הרב שהיה בעל שמיעה טובה שמע את צפצוף הציפור.

"ציפור קטנה" . ענה וביקש להמשיך בדרכו.

שמיל שהופתע מהתשובה המהירה והנכונה, חסם שוב את דרכו של הרב.

"ברשותך. עוד שאלה קטנה לי אל כבודו, האם הציפור שבידי חיה או מתה?" הפטיר.

הרב הביט בו מופתע, קמטי מחשבה עלו במצחו והוא ליטף את זקנו הלבן המסודר,

"בידך הדבר בני" ענה הרב וביקש להמשיך בדרכו.

"סליחה כבודו, לא הבנתי" הפטיר שמיל במהירות.

"אתה תחליט, אם הציפור חיה או מתה" אמר הרב ופנה להמשיך בדרכו.

שמיל עמד נדהם, מביט בציפור שבידו. בתנועה קלה שיחרר את הציפור, שעפה מיד לחופשי.

מספרים שמרגע זה ואילך שינה שמיל את אורח חייו, הוא פעל ללא לאות כדי לקרב את היהודים ברחבי המדינה והעולם, לוודא שישמרו על קשר, מבלי לוותר על אמונתם בעתיד,שיום יבוא וישובו לארץ ישראל.

בתקופתו היה אחד מהפעילים הגדולים ביותר לשובו של עם ישראל לארצו. חוכמתו סייעה לו להפוך לאיש עשיר מאד שחווה וראה דברים רבים בחייו, אולם דבר אחד נצרב במוחו לעד. הוא מעולםלא שכח את המשפט שנאמר לו באותו היום מפי הרב:

"בידך הדבר הוא בני".

קוראים יקרים, שאלתם אותי: מדוע לא קבעתי את השנה המדויקת שלמענה נכתב ספר זה? ובכן לא נותר לי אלא לצטט את דבריו של אותו רב חכם,

"בידכם הוא הדבר, אתם תחליטו אם הספר הזה יהיה רק עוד ספר, עוד חזון מרתק שאינו ניתן למימוש, או שאפשר וניתן לממשו."

רק אתם תקבעו את התאריך שיופיע בו,

רק אתם תקבעו את השנה שהספר הזה יתאים לה,

רק אתם תחליטו, תעשו, ואם תצליחו, תוכלו לקבוע את השנה, שנה שבה תחיו כדי לראות ולחוש את כל מה שקראתם כאן.

"קוראים יקרים בידכם הדבר"...