|
ויריחו סוגרת ומסוגרת, מפני בני ישראל: אין יוצא, ואין בא". (יהושע פרק ו\')
חלום שתי מדינות שחיות בשלום ובשכנות טובה שחלמו האופטימיסטים שבקרב הפלסטינים והנאיבים שבקרב היהודים, נגוז. אם נכניס למשוואה את העיר יריחו, כאן כבר מזמן ויתרו על האידיליה הזאת ומסתפקים בעיקר בחלום על פרנסה והישרדות יום יומית .
בהסכם אוסלו, יריחו הייתה העיר הראשונה שעברה לידי הרשות הפלסטינית בעקבות מה שהיה אמור להוביל את חלום הדו-קיום. אולם בפועל קרה אחרת בטיול ביריחו שנמצאת בשליטה מוחלטת של הרשות ניתן לראות מייד בכניסה הדרומית לעיר והקזינו המפורסם נראו שוממים. הדקלים ורחבת החניה הרחבה מסמלים את ימי האופוריה, כשהישראלים הציפו את שולחנות ההימורים. עד שהגיע אות הסיום של חלום הדו-קיום הישראלי-פלסטיני - אינתיפאדת אלאקצא.
מכיוון שרק החלום על חיי רווחה, פרנסה וכלכלה. היא זו שהביאה אותם לכאן ולא האידיאולוגיה או השייכות וצדקת הדרך, הרי שקיומה של העיר תלוי היום רק בביקורם של הקונים הישראלים.
מה השתנה כאן מאז הסכם אוסלו - לדברי התושבים "נעשה רק יותר שחור וגרוע".
לפני ההסכם, לא היו גבולות ולא אישורים.בכל עת יכול היה הישראלי המכור להימורים, להיכנס לכל שטחי העיר ולקבל יחס של אישיות רצויה מדרגה ראשונה,
בעקבות הסכם אוסלו נסגרה יריחו לישראלים.
סגרו לתושביה את הגבול, גם לישראל וגם לירדן, פתאום צריכים אישורי עבודה.התקווה בקרב תושבי העיר, שהסכסוך ייגמר, והגבולות הבינלאומיים יהיו פתוחים. נמוגה,זה לא קרה.
לטענת התושבים הם התרחקו מאפשרות של פתרון בין שני העמים.והם מנסים לשרוד כלכלית,הרשות מצידה מנסה גם היא להתקיים, וגובה מס מהתושבים, שאינם עובדים ומנסים בכוח להיאחז בעיר ולהישרד.
השאלה שחוזרת כל העת בקרב הפסימיסטים. – תראו לנו איזה מפעל הוקם כאן,איזה מקומות עבודה חדשים נוספו לעיר? והתשובה הכואבת היא... מאומה !
כשהכריזו על הסכם אוסלו היו בכיכר חגיגות. אנשים שמחו, חשבו שהנה קמה להם מדינה פלסטינית, כשיריחו היא העיר הראשונה במדינה הזו. מאז עברו עשרים שנה, והתקוות כבר מזמן נעלמו.
יריחו היום, סגורה ומסוגרת לתיירים מחו"ל ולישראלים, ואם המצב ימשך, תתגבר ההגירה משם לכיוון מדינות המפרץ ,הצעירים שהתייאשו, החלו כבר ליישם את התהליך והוא תופס תאוצה רבה בעיר.
גורלה של העיר יריחו גם מאותת לנו מה יהיה גורלן של ערים נוספות שיקבלו שליטה מוחלטת של הרשות או החמס,היצמדותם של הפלסטינים לעטינה של הפרה מניבת שפע החלב, המכונה ישראל,היה סוד קיומם ,מזה שמונים שנה, ואילו ההתנתקות ממנה יביא להכחדתם.מה שמחזיק אותם כאן הוא הפרנסה בלבד ובאין פרנסה הם מחפשים מקום אחר,
כדי לקבל תמונה כללית על המתרחש, יש לבקר ברכבל המפורסם, שמטפס מאזור תל אל-סולטאן למנזר קרנטל. מלמעלה, ניתן לראות את התעלות הרומאיות שעדיין משמשות את הפלאחים, להשקות את השדות ומטעי הבננות. אין צורך להתרגש מכך שהרכבל עלול להיתקע באמצע הדרך.דבר שמעיד על ליקויי בטיחות ותחזוקה נמוכים. אולם מי שיזכה ויגיע למעלה,יראה נוף עוצר נשימה,רק שלא יתפלא אם יגלה שהמתחם התיירותי של המנזר והמסעדה, ריקים מנפש מאדם.
לדברי מתפעלי האתר, המקום נבנה בכסף רב, ההתחלה בישרה להם טובות ,גם התחושה הייתה טובה,היו כאן המון תיירים ישראלים, משפחות שלמות הגיעו לאזור והשאירו כאן כסף רב.לאלה שאהבו לראות נופים ותיירות,היה מה לראות ולהתרשם פה.לאלה שאהבו להמר, חיכו להם הקזינו ומלון אינטר הצמוד אליו,שם קיבלו ונהנו מאירוח מהמעלה הראשונה.
ואז הגיעו המהומות ואיתם מעשה הטרור והכול נגמר,העיר הפכה לקללה נוראה והבריחה את הישראלים.
ועכשיו, ריקה העיר מאדם ומתיירים.
יריחו שבה היום לחיות כבתקופת העבר, תקופה שאותה זוכרים ומתארים זקני העיר בלבד שוממה ומקוללת.ואילו הצעירים והמשכילים שבהם,שנולדו לשלטון הישראלי שראו רק רווחה כלכלית,רואים בה היום עיר בדעיכה.
גם היום, שלושת אלפים וחמש מאות שנים אחרי..... ,מתגשמת קללתו של המנהיג השני של עם ישראל ,יהושע, יורשו של משה רבנו, האיש שכבש את יריחו וארץ ישראל, והנחילם לבני ישראל השבים מגלות מצרים.
"(כו) וישבע יהושע, בעת ההיא לאמור: ארור האיש לפני יהוה, אשר יקום ובנה את-העיר הזאת את-יריחו,--בבכורו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה". {ס} (יהושע פרק ו\')
כאמור, עיר אומללה שתישאר לעד תחת קללה נוראה.
|
