שחרור מחבלים רוצחים

(לג) ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכופר, לדם אשר שופך-בה, כי-אם, בדם שופכו. (לד) ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם יושבים בה--אשר אני, שוכן בתוכה: כי, אני יהוה--שוכן, בתוך בני ישראל. {פ}(במדבר פרק לה\')

הרצון של ראש הממשלה נתניהו להיות המוביל בראש ההתנגדות לגרעין איראני, גורם לממשלתו לשחרר את כל החסמים שליוו את מדינת ישראל מאז קיומה כאומה וכעם חופשי,

המבט לעבר האופק בלבד והתעלמות מהתמונה של המכלול, מוביל אותנו לדרך שתמית עלינו אסון ,כמעט בכל הזירות ,הכלכלי המדיני והביטחוני.

שנאת הגויים לעמנו היא פתולוגית ואיננה ניתנת להסבר רציונאלי,כל ניסיון למצוא חן בעיניהם,מוביל תמיד לתגובה הפוכה, הגנטיקה שבתוכם מכתיבה להם את הרגש וגם את הפעולה שבעקבותיו,שנאת ישראל והיהודים,דמם הפקר.

ההתייחסות הפתולוגית שלאנשי השמאל לשבטי אשף, כאילו היו עם מאוחד,שאדמת אבותיו ההיסטורית נגזלה ממנו על ידי הקלגסים הציוניים שהגיעו מאירופה ונשלו אותו מאדמתו, ואם משהו יטען שאני מגזים בתיאור,אני מפנה אותו לספרי הלימוד שלהם ולתכני הלימוד שהם מעניקים לילדיהם,בכולם יש תיאור מפלצתי של העם היהודי, והפתרון היחיד שהם ממליצים הוא: להשמידו ללא רחמים.

כל נגינות השלום והתפרקות מנכסי אבותינו למענו, הם עורבא פרח בתעמולה השקרית של אויבנו ומשתפי הפעולה הרופסים שבקרב עמינו.

בתודעה העולמית, ובקרב ילדינו הרכים נזרע זרע הפורענות, כשראש ממשלה מהימין מכריז, שבארץ ישראל, הפיתרון היחיד לשלום, הוא שתי מדינות ושתי בירות ערים, בירושלים. הוא מכריז שהכול יושג רק במשא ומתן ,

לאסוננו ,יודעים אנו, שמנהיגנו תפסו את המקום האחרון, בתודעה הבינלאומית, בניהול משא ומתן מדיני מול הבזאר המזרחי שאנו נמצאים בו מול רוצחים שנחושים להשיג את מטרתם. בבזאר הזה ידנו תמיד תהיה על התחתונה, גם אם נכריז על הישגים, שכולם אגב הם רק פיסת נייר שחוקה, שאינה שווה את המילים שכתובות בה,

הרי שהמושג משא ומתן עבורנו הוא בעיקר מתן ורק מתן.

חלוקת הארץ לשתיים ,(מדובר בשטח אדמה של 27,000 קמ"ר בלבד ) רובו מדבר והם דורשים 8000 קמ"ר ורק מהשטח החקלאי הפורה ביהודה ושומרון. הצעד הזה יביא בעקבותיו מלחמת אחים נוראה שתוצאותיה תהיינה רפיון לאומי והזמנה לאויבנו להשמידנו.

המשא ומתן המדיני, מול השבטים הערבים האלה, מוביל את ישראל שוב, לשחרורם של רוצחים, כמעין מחווה של רצון טוב כלפי הצד השני. מעשה זה, שנעשה בלחץ העולם, מציג פעם נוספת את מערכת הצדק בישראל, שרבים כל כך במדינה גאים בה, כפשיטת רגל מוסרית, מדינה שמשחררת את רוצחי נשיה וילדיה מבני עמה, כמחווה מדינית יום יומית, אינה יכולה לדבר בשם שום צדק, גם יכולתה לשפוט את אזרחיה מוטלת בספק ..

שחרור מחבלים רוצחים הוא תהליך פסיכולוגי הרסני שמתקיים גם כשמכחישים אותו. הידיעה שקיימת בישראל מוכנות נפשית לשחרר רוצחים נתעבים, מביא לשיח הציבור הישראלי, שתפיסת העולם שבו מקטינה את ערך חיי האדם והופכת את הדם עצמו למטבע עובר לסוחר. מבחינה תודעתית עצם השחרור הוא הניצחון הפלסטיני הגדול ביותר עלינו.

הרשות הרצחנית הזאת מצליחה שוב פעם לפגוע קשות בקוד המוסרי הקדום שקיים בישראל מאז ולעולם ,שלושת אלפים וחמש מאות שנים,כל ישראל ערביים זה לזה ,הזלזול בקוד המוסרי הזה, הקוד העתיק ביותר בעולם ,מביא את עם ישראל וישראלים רבים לזלזל בדם אחיהם השפוך על האדמה.

הקוד העתיק הזה, הדיבר השישי בעשרת הדברות "לא תרצח" שבעיניו חיי אדם יקרים ושוויים מאד, הוא רואה בכל ילד שנרצח, ילד יהודי, וכל אישה הרה שנרצחה ,אישה יהודית הרה, ללא קשר למקום מגוריה. הזלזול בקוד הזה,זלזול שמתבצע היום לעיני העולם כולו, מחייב גם עיון מחדש בעצם ההצדקה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כל העת חלמנו על מדינה צודקת, מוסרית, שתהיה אור לגויים ופנינה יקרה במזרח התיכון. במקום זאת יצרנו במו ידינו מציאות אחרת שמציגה את דם בנינו השפוך על האדמה, כמטבע עובר לסוחר,לא פלא שאויבנו, השכנים שלנו, מזהים את רפיסות המחשבה הזאת חולמים בכל יום- ויום להשמידנו.

אם באירופה ובמדינות ערב צעקו ליהודים:

לכו לארצכם לפלסטינה...

היום כל העולם, ובייחוד שכנינו, זועק לעברנו: צאו מפלסטינה הכבושה...

צחוק הגורל, אנחנו תמיד מואשמים בחוסר מוסריות.

כולם יודעים, רובנו בישראל ,אויבנו מסביב וכל עמי העולם, את הכללים הברורים האלה: שאם קיים עם מוסרי בעולם... הוא העם היהודי.

אם קיים צבא מוסרי בעולם ...הוא צ.ה.ל, צבא ההגנה לישראל

אם קיימת חברה שבה שורר צדק...היא החברה הישראלית

אני מכריז בגאווה שכל הדברים האלה נמצאים במדינת ישראל ובעם היהודי שבתוכה.

המסקנה העולה מאבחנה זו כמובן, מאמתת את הקביעה שהעם היהודי הזה, הוא עם נבחר ואם יש סגולה בעולם היא נמצאת בשפע בעם ישראל. ממשלת ישראל נכנעה כבר לפני חצי שנה ללחץ האמריקאי הכבד, ויתרה על דרישתה למו"מ בלי תנאים מוקדמים, והסכימה לשחרור מחבלים כתנאי לקיום המו"מ עם הרשות השבטית הרצחנית הזאת. הוויכוח הסתיים עם החלטת הממשלה, אולם הוויכוח העקרוני עומד בעינו, ואת הדיון הציבורי עליו אסור להשתיק. דווקא ביום שבו ברור חוסר התוחלת שבמחווה הזו, אולי כדי למנוע הישנותם של אירועים כאלה בעתיד,

האמת הבלתי נעימה והידועה לכל היא,שלאף אחד אין ציפיות גבוהות מהמו"מ הזה, ופחות מכולם לאבו מאזן הראש המדומיין של השבטים האלה. הוא ציפה להשיג רק דבר ממשי אחד, ולמענו כדאי היה לו לוותר על היתרונות הגדולים שהעניקה לו הסרבנות הממושכת:

שחרור המחבלים. זה היה התנאי המוקדם והבלעדי שלו, ועליו הוא לא היה מוותר גם בתמורה להקפאה של הבנייה בתל אביב.

למנהיגי המחבלים חשוב להעביר מסר לעם היהודי,שכל קוו אדום שקבעו, הוא בעצם קוו אדום דהוי,ואילו לעמם הם מעבירים מסר ברור- שאל להם מלחשוש מלהרוג יהודים, ילדים, נשים וזקנים, כולם הפכו להפקר ודמם אינו אדום יותר,הוא הפך מטבע עובר לסוחר.

אני יודע שחלק מאחיי יגנו אותי ויאשימוני בדמגוגיה,זה נשקם. זו המילה שבה הם משתמשים, כשיודעים הם, שתשובה עניינית שתזים את החששות שלנו, אין בנמצא.

החינוך במחוזותיהם של השבטים האלה הוא בבואה של עצמם ,רוצחים שפלים שאין לתת בהם אמון .ביום שזה ישתנה, אולי אז, יאיר שחר חדש על המזרח התיכון .

לעיתים עדיף להיות זהירים, חשדנים ומציאותיים ולהעמיד את הדברים על דיוקם, מאשר להתבצר רק בהווה ולרקוד ולשיר, שירי שלום הזויים.